יונתן, אחינו

את כל המוזיקאים המחוננים שמנגנים איתנו מצאנו דרך קשרים וחברים. קיבלנו המלצה, התקשרנו ודיברנו בטלפון, קבענו חזרה – בקיצור בדרכים המקובלות. אבל את יונתן ואת הצ'לו שלו אלוהים שלח אלינו. לפני כשבועיים התקיים בישראל הכנס הראשון של קהילות תפילה עצמאיות. מישהו החליט לעשות סקר על התופעה וכך גילינו שאנחנו לא לבד ושיש כחמישים קהילות תפילה ברחבי הארץ שהתנערו וקמו מעפר באופן עצמאי. גילינו זו את זו והחלטנו להיפגש. מאתיים משתתפים הגיעו לכנס מכל רחבי הארץ בהם שבעה נציגים מנאוה תהילה ודפנה ורות הוזמנו לנעול את הכנס בשירת תפילה. את הפתיחה הנחו נציגי "בית תפילה ישראלי" מתל אביב ו"ניגון הלב" מנהלל, ובתוכם יונתן ניב והצ'לו. דפנה ואני הסתכלנו זו בזו ואמרנו – נראה שמצאנו את נגן הצ'לו שלנו. עד תום ארבעת השעות של הכנס כבר שרנו וניגנו עם יונתן ואף הזמנו אותו, בלי חזרה, להצטרף אלינו לנעילת הכנס.

החיבור הרוחני שלנו ליונתן היה מיידי. הנגינה שלו בארבעה שירים העלתה את הרף המוזיקלי של ההפקה שלנו לרבדים אחרים לגמרי. זכריה לא היה יכול להפסיק להתמוגג. אחרי שהקלטנו את יונתן מנגן ב"עמוד ענן" של יואל האווירה הייתה כל כך מדויקת שיואל הקליט את השירה שלו בטייק אחד. למעט מיקס - השיר הזה גמור!!

הנה קליפ שבו יואל ויונתן עושים חזרה על הדואט שלהם בעמוד ענן.

ואם אתם רוצים לראות את יונתן וחברים במופע מדהים, מרגש ואינטליגנטי לכו לראות את המגדל הפורח באויר.

וואלס

ממורנו הרב זלמן שחטר–שלומי למדנו שלכל חלק בשבת יש טעם וקצב משלו. ערב שבת, הוא אומר, הוא בקצב של שלושה רבעים, וואלס, ויש בו מעגליות ורכות של כלה, של אמא. כשישבנו, דפנה ורות, לפני כשלוש שנים להכין את קבלת השבת הראשונה שלה, חיפשנו מנגינת וואלס ל"לכה דודי". כדי להדגים איך וואלס יושב יפה על לכה דודי שרנו את טומבלליקה. ואז החלטנו להלחין "טומבלליקה למתקדמים", המוכר לכם יותר כ"לכה דודי" של דפנה – הניגון שמקים אתכם מן הכסא וממלא את חלל התפילה שלנו בעשרות זוגות, שלישיות ומעגלי מחול.

במהלך ההקלטות של הניגון הזה אנחנו לא מצליחים להתאפק (ובעצם מי רוצה להתאפק בכלל) ובכל הזדמנות, אלו שאיתנו אינם אסורים בכבלי האוזניות מחוללים להנאתם.

הקליפ הראשון הוא אולי סנונית המחול הראשונה. החודש הוא פברואר, אנחנו במנזר בלטרון בין פרחי הבר מעבדים את הניגונים, וזכריה מופיע עטוף בגלימת חורף חומה וחמה. –כולנו מתלהבים ופשוט חייבים למדוד אותה. ודפנה? – דפנה מחוללת...

למיטב זיכרוננו גם (האב) זכריה ו(הרב) רות רקדו, אבל אולי לטובת מעמדם המכובד בקהילה המצלמה לא השכילה לתפוס אותם על חם (ואולי יש לזה קשר לכך שרות היא המתעדת...) – דפנה ויואל לא זכו לרחמים והנה קליפ שלהם בשלבי ההקלטה המוקדמים.

הקליפ הבא מתעד אירוע נדיר שלדעתנו אין לו תקדים. הכליזמרים (רשומה עליהם בקרוב) מקליטים בתוך האולפן, ודפנה מזמינה את ליאו לרקוד. ליאו, כמו שאולי הבנתם, לא מופרע כמונו, אבל לאחר היסוס קל ליאו מסכים! אני חוזרת, ליאו מסכים ומתחיל לרקוד בסגנון רוסי, לכבוד הכליזמרים הרוסים/אוקראינים שלנו. אבל בסופו של דבר הוואלס כובש גם אותו.

מומלץ לנסות בבית.

ילדי נאוה תהילה שרים

כל מי שכף רגלה דרכה בקהילה יודעת שהילדים שלנו אימצו את "אשר לו הים" והפכו אותו לשלהם. הם גם משמשים כחזנים/חזניות בכל פעם שאנחנו שרים את הפסוק הזה מתוך "לכו נרננה" וכלנו נמסים, כמובן. לכן החלטנו לשמור על הרוח הילדית הזו ועיבדנו את השיר כאילו הוא מושר בידי נשים וילדים על חוף הים, אולי בקריביים...
אז באחר צהריים אביבי התלקטה אצלנו חבורת ילדים וילדות, כולם מבאי התפילה, וזימרו איתנו להנאת כולנו - כולל עמליה, אביגיל ואיתמר בני החמש ששמחו להצטרף אלינו בשביל הכיף אבל לא היו מוכנים עדיין לאתגר ההקלטות...

והנה ילדי נאוה תהילה באולפן ההקלטות עם דפנה: אוריאל גן-סינקלייר, מירה סייקס, אביטל קגן ואביטל מאיר

כל הקלטת הילדים מהחל ועד כלה ארכה שעה אחת!! אנחנו מודיעים בענווה שההקלטות של המבוגרים לוקחות הרבה יותר זמן!! בקליפ הזה זכריה והילדים מקשיבים לאחד הטרקים. אני חשבתי לתומי שהם פשוט רוקדים להנאתם אבל אביטל האירה את עיני והסבירה לי שהם מקשיבים לזיופים שבהקלטה ומצביעים אחד על השני "אתה זייפת" "את זייפת"...

וזה פשוט טרק בכיף, אחרי שסיימנו את ההקלטות נכנסה דפנה לאולפן ושרה עם הילדים יחד. הילדים זכו לפיצה והצטערו שזה נגמר כל כך מהר.

יש לי דודי אבל אין לי כלה

מתוך ההווי בסטודיו מתגלים לפעמים גם רגעים של תובנה. בקליפ הזה רות נמצאת בין הקלטות של הקולות שלה ל"לכה דודי". זכריה נמצא איתה בתוך האולפן כדי להדריך אותה, ליאו הטכנאי הלך לאנשהו מקום, ודפנה ניצלה את ההפוגה וחמקה עם המצלמה אל תוך האולפן כדי לראיין את האמנים המותשים. עד שלא צפינו בוידאו לא שמנו לב שבמשפט מבודח אחד זכריה סיכם עבורנו מה זאת אומרת להיות נזיר...

עוּד ונֵיי, גלעד וטירן, וחלום המדבר שהתגשם

אחד החלומות המוקדמים ביותר שלנו היה חלום שכלל את "ארבעים שנה", עו­ּד וניי. זמן רב לפני שמצאנו את זכריה התחלנו להתאמן לקראת הפקת דיסק בעצמנו (הוי, כמה תמימים היינו). במשך כמה שבועות שקענו אל תוך "ארבעים שנה" ונדדנו במדבר, חווינו את הבדידות ואת הייאוש של הנדודים ושמענו, מתוך הרוח, צלילים של ניי. יואל אפילו שר לנו אותם, הניי מופיע מרחוק ואיתו עוד, ובני ישראל, עייפים, מופיעים אחריהם בענן של חול. אוי, והם לא ידעו דרכי...

אבל היום החלום הזה התגשם.

כשטירן מנגן בניי, הנפש נשפכת מרוב געגועים. החליל מלטף, מתרפק, מתחנן...

הניי עונה ליואל ב"כי אתה ה' עליון"

גם בתוך טירן (בובליל), כמו קובי הגואל, התגלה ילד של בית כנסת, אביו, שבקרוב ימלאו לו שמונים הוא חזן ופייטן עד היום וטירן גדל במסורת של שירה ופיוט תוניסאיים ועל ברכי המוזיקה הערבית. טירן מספר שאבא שלו עבד כל השנים כגזרן נעליים במפעל של קיבוץ כדי לפרנס את ששת ילדיו. אבא של גלעד מופתע מכך שהוא יכול להעיז להתפרנס ממוזיקה - הוא מאוד רצה אבל לא יכול היה להרשות לעצמו. בקליפ הזה תשמעו חוויות ילדות של טירן (שנקרא על שם סבתא שלו, חשבו שהוא יהיה בת)

גלעד חזן, נגן העוד שלנו, הוא חסיד ברסלב מתחזק עם כיפה גדולה וציצית עם תכלת. במכונית הזעירה שלו שוכנים זה בצד זה עוד, קנון, כסאות בטיחות לשני הילדים וליקוטי מוהר"ן (ואל תפספסו את הסטיקר על ארגז העוּד).

גלעד מנגן בעוד בהתמסרות ובמתיקות כאילו הוא מנגן שיר ערש לתינוק שלו ישי. גלעד ויואל הם חברים ללימודים במרכז למוזיקה מן המזרח במוסררה. האמת, אחים.

כאן גלעד מציע לנו אילתורים לארבעים שנה

גלעד סחף אותנו בהפסקה לשיחה על גור האריות של אש שפרץ מקודש הקודשים בזמן החורבן ועל טיבם של יצר ויצירה, טוב ורע והתגברות כארי לעבודת הבורא.

שני השירים שעיבדנו לעוד וניי הם, שלא במפתיע, של יואל, הכוון המזרחי שלנו. לפי עצתו של קובי הזמנו את שניהם לנגן יחד כדי שיהיה ביניהם קשר וטעם של נגינה חיה. לראשונה השתמשנו באולפן בהקלטה בשני חדרים נפרדים, כשהנגנים שומרים על קשר עין דרך הזכוכית ועל קשר אוזן דרך האוזניות. כך כל כלי מוקלט על ערוץ משלו וניתן לערוך ולתקן אותו בנפרד.

ליאו נוסע למקסיקו ואחיו אייב דורון חוטף אותנו לאירלנד

שני האחים לבית דורון

ליאו - בעל האולפן והטכנאי שלנו כל הזמן מפתיע אותנו בשלווה שלו. חיי האולפן מלאים מתחים - נגנים מאחרים, הקלטות לא מצליחות וצריך לחזור עליהם שוב ושוב, חילוקי דעות בינינו... איך הוא מצליח להישאר כל הזמן עם חיוך? ובכל זאת, מסתבר שגם ליאו לפעמים צריך הפסקה ויום אחד ליאו קם ונסע לבקר את המשפחה במקסיקו. זה קרה בדיוק כשחיפשנו נגן כלי הקשה לשני שירים: הרגיי האהוב שלנו ו"אשר לו הים" - שיר הילדים בסגנון עדות הים הקריבי. כמה ימים לפני הנסיעה גילינו שאחיו של ליאו הוא נגן כלי ההקשה הידוע אייב דורון וחשבנו שיכול להיות נחמד לנסות ולפגוש אותו כדי לראות אם הוא מתאים למה שחיפשנו. אבל ליאו נסע לחו"ל ולמרות שאייב מופיע בעשרות אתרי אינטרנט, מיי ספייס, יו- טיוב, יו ניים איט... מספר טלפון לא מצאנו. בסופו של דבר איתרנו את האח הנעלם (לפחות מבחינתנו) שפשוט עסוק בימים אלו בהקמת בית ספר לכלי הקשה. פגשנו אותו ונזכרנו בעצם שעיקר פירסומו הוא כמתופף של מוזיקה אירית. אחרי שגמרנו לחזור על שני השירים שלפי התוכנית ביקשנו מאייב שינגן בבורן להנאתנו. קיבלנו שיעור קצר - תיראו איזה יופי -

כמובן שלא יכולנו להתאפק וביקשנו מאייב שיוסיף בורן לניגון ה"אירי" שלנו - "שמעה ותשמח ציון". כמו שזכריה ישמח להסביר לכל מי שירצה להקשיב הניגון הזה הוא לא ממש אירי משום שלא כך כתובים סולמות איריים מסורתיים- אבל אנחנו הצקנו לזכריה, שהיה בעברו נגן של מוזיקה אירית ודרשנו במפגיע סולו כינור אירי. לאחר התנצחויות הוא נכנע וכתב וגם מבצע סולו מדהים.

כאן אייב מנגן רגיל על גבי הסולו המוקלט של הכינור (וזכריה לא מרוצה).

זכריה ביקש מאייב שינגן בבורן כמו שמנגנים באופן מסורתי - נגינה הרבה יותר פראית ו"אינדיאנית" מהנגינה המודרנית בבורן. וכאן הושגה הבנה - אייב מנגן בבורן OLD STYLE

וזכריה מבסוט...