מיכאלה - רקדנית פלמנקו באולפן

מה עושה רקדנית פלמנקו באולפן הקלטות? מה שהיא עושה בכל מקום – רוקדת, רוקעת ומוחאת כפיים. בשיר "ירעם הים ומלואו" הנהרות מוחאים כף ואנחנו ידענו מזמן שכאן אנחנו רוצים רקדנית פלמנקו שתעשה "פאלמאס".

מיכאלה הררי היא אחת מבכירות הרקדניות בארץ, גם שכנה של דפנה מעין כרם וגם התארחה בקהילה שלנו לפני חודשים מספר. היא התייצבה באולפן בהתנדבות גמורה, בין שיעור לשיעור שהיא מלמדת, ומייד עשתה לנו בית ספר.

הנה דוגמה למחיאות הכפיים

ולרקיעות הרגליים – איזה תענוג לצפות בה!

בנות יהודה

כבר סיפרנו לכם של"שמעה ותשמח ציון ותגלנה בנות יהודה" החלטנו לתת טיפול אירי מלכותי. את הבורן כבר שמעתם ובקרוב נשמיע לכם גם את הכינור האירי ואת החליליות. כשחשבנו על איכות הקולות שתהיה בשיר הזה היה ברור לנו שאנחנו רוצים שם את "בנות יהודה", קולות צלולים של בנות עשרה וליתר דיוק, את איילת ואת חברותיה. איילת, שהיא בת חמש עשרה, היא מן הקבועות במעגל המשורררים שלנו בתפילות. בשונה מן הילדים, איילת היא סופרן מקצועית במקהלת אנקור. בדיוק בזמן ההקלטות איילת ושתיים מחברותיה במקהלה, הגר ונועה, נבחרו לשיר עם התזמורת הפילהרמונית באופרה "חליל הקסם" של מוצרט. הנה הן בכל תפארתן יחד עם פמינו וטמינה.

השילוב בין הקולות של איילת, הגר ונועה פשוט מקסים ומייד ביקשנו מהן לשיר עבורנו ב"שמעה ותשמח" וגם ב"יחולל אילות".הנערות האלה מקצועיות יותר מרובנו - תקשיבו איך הם נשמעות בחזרה:

אבל בלי לצחוק קצת אי אפשר - וזה שיעור הגיה קצר וגם הדרכה על ההבדל בין הדרך הצרפתית והישראלית להגיית האות הא:

הזמן היחיד שהבנות העסוקות הללו יכלו למצוא היה אחרי יום לימודים מלא וחזרות במקהלה עד השעה שש בערב - בגבורה רבה הן הקליטו כמעט ארבע שעות באולפן ההקלטות (ותודה לאבא של נועה שחיכה בסבלנות להסיע אותה הביתה לצור הדסה עד השעה 10 בלילה) - החיוכים בתמונות מוכיחים שסך הכל הן נהנו הנאה מרובה. גם אנחנו!!

ולקינוח - זכריה משעשע את הבנות בקטעי המוזיקה הכלית שבין טרק לטרק. משום מה כל הקליפים הם של יחולל ואנחנו קראנו להן "בנות יהודה" ולא "האיילות המחוללות". מה לעשות - תאלצו לחכות לדיסק!!

מה באמת קורה באולפן

אחרי טענות חוזרות ונשנות מפי זכריה, רות, יואל ודפנה שהם עסוקים, שאין להם זמן לכלום ושהם עובדים 24/7 על הדיסק של נאוה תהילה הוחלט לשלוח כתבת תחקיר אל תוך הסטודיו ולברר, אחת ולתמיד, מה הם עושים שם באמת.
לפניכם התוצאות וכל מילה נוספת מיותרת:

The Esh and Mayim Sisters

האגדה מספרת (זאת אומרת זו אמת, שמעתי במו אזני ממקורות מוסמכים) שיום אחד בשנות השישים, כשהרב שלמה קרליבך הקליט תקליט (ולא דיסק...) הוא הלך ברחוב במנהטן כשלפתע הוא שמע מקהלת נשים שרה בתוך אחת הכנסיות השחורות. הוא נכנס אל תוך הכנסיה והזמין שלוש זמרות להקליט איתו. נדמה לי שבאחד העדכונים שעשו למוזיקה שלו בשנים האחרונות השתמשו באותה הקלטה אבל החליפו את הזמרות השחורות בחליל או משהו כזה.

כשישבנו לעבד את שני השירים שכתב יואל בהשראה שחורה – הרגיי של "ענן וערפל" והבלוז/גוספל של "על המים", ראינו אותם במתכונת דומה – יואל החזן ועונה לו מקהלת נשים. עדיף שחורות. אז נכון שיואל באמת העדיף את נשות דימונה, אבל אנחנו עמדנו על כך שזו ההזדמנות שלנו לשחרר את הנשמה השחורה שלנו ממחבואה האשכנזי ויצאנו לדרך.

האנחנו הדובר כאן הן רות, דפנה ורבקה סייקס (שום קשר ליואל, אבל אמא של מירה ממקהלת הילדים). זכריה בילה לילות כימים ביצירת הרמוניות מקוריות – שהרי בערבי שבתות מן השורה איננו שרים בנוסח זה. ואז הוא התחיל לאמן אותנו, ללללאאאאטטט.

בשלב הזה- לא משהו.

השלב הבא בטרנספורמציה הנדרשת דרש מעבר תרבותי ומנטאלי לאנגלית. אז מייד עשינו "sister bonding" והגדרנו את עצמנו כטריו עם שם התואם את השירים שלנו. אז ליידיז אנד ג'נטלמן קבלו את

The Esh and Mayim Sisters

זכריה הזמין את יואל לאולפן עם הגיטרה כדי להכניס אותנו לראש טוב. אני מבקשת להזהיר את הילדים של רות ורבקה (ואת הילדים העתידיים של דפנה ויואל) – בקליפ הזה אמא ואבא בהחלט עושים בושות.

השלב האחרון כולו מסור לליאו ולפלאי הטכנולוגיה. אחרי שהקלטנו כל קטע שלוש פעמים כשאנו עומדות במקומות שונים באולפן הוא יצר מאיתנו, בקסמיו, מקהלה שלמה.
והנה התוצאה לשיפוטכם. יואל מקליט את קולו ואנחנו עונות מתוך המחשב - (ענן וערפל)

הכליזמרים באים, הכליזמרים באים

זו עומדת להיות רשומה ארוכה יחסית עם הרבה קליפים, אז קחו נשימה. על לכה דודי של דפנה כבר סיפרנו מכמה כיוונים ואתם בודאי כבר יודעים שהוא בנוי ברוחה של טומבלליקה, וטומבלליקה היא שיר כליזמר. אז חזינו בשיר הזה קלרינט, כינור ואקורדיון וכבר התחלנו לחפש המלצות לנגנים במקומות המקובלים, כלומר בקרב חברים או חברי חברים שמנגנים מוזיקת עולם ומתחברים לסגנונות עממיים ממקום אמנותי וכ"ו וכ"ו. האמת היא שאמנם קיבלנו המלצה בדיוק לטריו שכזה, שמנגן כליזמר בניחוח ישן. שלחנו מיילים, השארנו הודעות אבל לא חזרו אלינו מעולם. רצינו להקליט את הכליזמר בשבוע שלאחר מכן ולא היה את מי להקליט...
אז נכנסתי לרשת והקלדתי "כליזמר" והתחלתי לשוטט באתרים מאתרים שונים ולא מצאתי שום דבר שנגע בי. אינני יודעת מדוע דווקא אבל דווקא האתר המאוד צנוע של הכליזמרים הירושלמים (שבפיירפוקס מופיע מעוות לחלוטין אז כדאי שתפתחו אותו באקספלורר) משך את תשומת ליבי ומיהרתי להתקשר ללב, שמאחורי הקבוצה. וכך זכינו לנתח תרבותי ישראלי שעוד לא השתתף בפרוייקט - נגנים דוברי רוסית. (ואל תגידו רוסים, כי יש מי שבא ברוסיה ויש מי שבא מאוקראינה והם מרבים לעקוץ זה את זה על ההבדלים התהומיים ביניהם שכמובן עינינו הערלות לא מבחינות בהם כלל). ולא סתם נגנים, אלא בוגרי אקדמיות ותארים מתקדמים ותזמורות חשובות.

החזרות וההקלטות עם השלישיה היו חוויה מוטרפת לגמרי. זו הייתה התנסות של גישור בין שלוש תרבויות וארבע שפות. זכריה הצרפתי, אנחנו הצברים, ושלושת העולים הותיקים שמדברים ביניהם רק רוסית (למרות שהעברית שלהם בסדר גמור) וקצת אנגלית לגישור. תוסיפו לזה הבדלי השקפות מוזיקליים ואופי חזק ותקבלו דרמה קומית מושלמת.
אבל נתחיל באיכות. שלחנו לשלישיה שני שירים, גם את לכה דודי ןגם את "יחולל אילות" וסיפרנו להם מה אנחנו רוצים. מסתבר שאלכס, האקורדיוניסט, הוא המעבד המוזיקלי והוא כתב את כל קטעי הסולו של השלישיה. השניים האחרים, בעלי השכלה קלאסית, מנגנים רק מתווים, כך שאלכס הוא המגשר בין הרעיונות שלנו לנגינה שלהם.
והנה החזרה הראשונה בה הם מציגים לנו מה שהם כתבו עוד לפני כל עריכה ושפצור. תראו איזה יופי:

התגובה של דפנה אחרי הנגינה הייתה: בשביל מה צריך בכלל לשיר? שניתן להם לנגן וזהו!!
אבל זכריה, שכבר ראה נגנים מקצועיים בחייו, ממשיך לפי התכנית של העיבוד והוא מנסה בסבלנות רבה ובעברית להסביר להם את התכנית שלו. עד עכשיו היה לנו דיבור עם לב, המארגן של הקבוצה, הצעיר, הצנוע והתקשורתי מכולם, בוגר האקדמיה בירושלים, אבל עכשיו התחלנו לשמוע את קולו של וולדימיר (שהחברים קוראים לו וולודיה) שהוא, כנראה, בעל הרזומה הכי רציני כנגן כינור, יש לו השקפות מאוד מוצקות על מה ראוי ולא ראוי מבחינה מוזיקלית. דבר ראשון הוא חולק על הדרך בה אנחנו מתחילים את השיר. "אתם רוצים להיות כמו צוענים או כמו מוזיקה רצינית?" הוא שואל. "כמו צוענים" אנחנו עונים. וולדימיר מתבלבל לרגע, אבל לא איש כמוהו ישמור את דעותיו לעצמו לאורך זמן. את הקליפ הזה אצטרך לתמלל עבורכם ואפשר לכנותו "איך להעליב (או להצחיק) שני אנשים במשפט אחד".

זכריה:זה בלי קלרינט, או קיי? ואחר כך, זה חשוב, זה כולם... (כותב על הדף)

וולדימיר (לא מקשיב ומדבר אל דפנה ויואל) הוא קתוליק, זה כמו רבי.

דפנה: כמו רבי?

וולדימיר: כמו רבי,הוא לא יודע, הוא כמו רבי!

זכריה (בשלו, לא שומע את הדיון שנערך מעליו): ואתה זוכר שאחרי ה"בואי כלה" יש שתי תיבות...

וולודויה: ככה הם, לא יודעים שום דבר.

דפנה: נחנקת מצחוק

לב (מתרגם) רק רבנים רק רבנים

דפנה: צוהלת ומצביעה על (הרב) רות...

חצי שעה לאחר מכן אנחנו מציגים לוולודיה את אחת הדרכים לסיים את "יחולל איילות " זה ממש לא מוצא חן בעיניו. כאן לא אתמלל את כל השיחה אלא רק כמה משפטי מפתח:

מה זה "צ'אק"

זה יהיה זבל

אבל הוא צודק – הוא אבא הוא צודק...

חיכינו לכליזמרים באולפן בחיל ורעדה, אבל האולפן הוא כמו מקדש, הוא משפיע על כולם. לב, סשה, וולודיה , נגנים מצויינים ומקצועיים ישבו מייד לעבודה והתחילו לנגן. ובכל זאת היינו זקוקים לאיזשהו תיווך בין המקצועיות שלהם והרוח שלנו. והרוח שלנו התלבשה מייד בדמותה של דפנה, שפרצה בסערה אל האולפן, לשמחתם הרבה של השלושה:

לקראת סיום ההקלטות זכריה ביקש קטע של אילתור בקלרינט. אלכס ישב וכתב על המקום קטע מקסים וזכריה, שלמד מדפנה, נכנס לאולפן וניצח על הקטע האילתורי בעוד אלכס משגיח מן הצד.

בהפסקה התחברנו ושמענו מהם על המשפחה והילדים ועל העבודה המוזיקלית שלהם. אבל כשמדובר בוולודיה גם לחברות יש גבולות. כשזכריה ביקש להרים את הכינור שלו (זכריה גם הוא כנר, כידוע) הוא קפץ ממקומו כנשוך נחש. לאף אחד חוץ ממנו אסור לגעת בכינור זה ששווה מאות אלפי דולרים...
אבל שלא תבינו אותנו לא נכון - הייתה אחלה חוויה ותוצאות מדהימות וכל מי שרוצה שלישית כליזמר לחתונה שלו - או רביעיה קמרית - שווה!!

יונתן, אחינו

את כל המוזיקאים המחוננים שמנגנים איתנו מצאנו דרך קשרים וחברים. קיבלנו המלצה, התקשרנו ודיברנו בטלפון, קבענו חזרה – בקיצור בדרכים המקובלות. אבל את יונתן ואת הצ'לו שלו אלוהים שלח אלינו. לפני כשבועיים התקיים בישראל הכנס הראשון של קהילות תפילה עצמאיות. מישהו החליט לעשות סקר על התופעה וכך גילינו שאנחנו לא לבד ושיש כחמישים קהילות תפילה ברחבי הארץ שהתנערו וקמו מעפר באופן עצמאי. גילינו זו את זו והחלטנו להיפגש. מאתיים משתתפים הגיעו לכנס מכל רחבי הארץ בהם שבעה נציגים מנאוה תהילה ודפנה ורות הוזמנו לנעול את הכנס בשירת תפילה. את הפתיחה הנחו נציגי "בית תפילה ישראלי" מתל אביב ו"ניגון הלב" מנהלל, ובתוכם יונתן ניב והצ'לו. דפנה ואני הסתכלנו זו בזו ואמרנו – נראה שמצאנו את נגן הצ'לו שלנו. עד תום ארבעת השעות של הכנס כבר שרנו וניגנו עם יונתן ואף הזמנו אותו, בלי חזרה, להצטרף אלינו לנעילת הכנס.

החיבור הרוחני שלנו ליונתן היה מיידי. הנגינה שלו בארבעה שירים העלתה את הרף המוזיקלי של ההפקה שלנו לרבדים אחרים לגמרי. זכריה לא היה יכול להפסיק להתמוגג. אחרי שהקלטנו את יונתן מנגן ב"עמוד ענן" של יואל האווירה הייתה כל כך מדויקת שיואל הקליט את השירה שלו בטייק אחד. למעט מיקס - השיר הזה גמור!!

הנה קליפ שבו יואל ויונתן עושים חזרה על הדואט שלהם בעמוד ענן.

ואם אתם רוצים לראות את יונתן וחברים במופע מדהים, מרגש ואינטליגנטי לכו לראות את המגדל הפורח באויר.

וואלס

ממורנו הרב זלמן שחטר–שלומי למדנו שלכל חלק בשבת יש טעם וקצב משלו. ערב שבת, הוא אומר, הוא בקצב של שלושה רבעים, וואלס, ויש בו מעגליות ורכות של כלה, של אמא. כשישבנו, דפנה ורות, לפני כשלוש שנים להכין את קבלת השבת הראשונה שלה, חיפשנו מנגינת וואלס ל"לכה דודי". כדי להדגים איך וואלס יושב יפה על לכה דודי שרנו את טומבלליקה. ואז החלטנו להלחין "טומבלליקה למתקדמים", המוכר לכם יותר כ"לכה דודי" של דפנה – הניגון שמקים אתכם מן הכסא וממלא את חלל התפילה שלנו בעשרות זוגות, שלישיות ומעגלי מחול.

במהלך ההקלטות של הניגון הזה אנחנו לא מצליחים להתאפק (ובעצם מי רוצה להתאפק בכלל) ובכל הזדמנות, אלו שאיתנו אינם אסורים בכבלי האוזניות מחוללים להנאתם.

הקליפ הראשון הוא אולי סנונית המחול הראשונה. החודש הוא פברואר, אנחנו במנזר בלטרון בין פרחי הבר מעבדים את הניגונים, וזכריה מופיע עטוף בגלימת חורף חומה וחמה. –כולנו מתלהבים ופשוט חייבים למדוד אותה. ודפנה? – דפנה מחוללת...

למיטב זיכרוננו גם (האב) זכריה ו(הרב) רות רקדו, אבל אולי לטובת מעמדם המכובד בקהילה המצלמה לא השכילה לתפוס אותם על חם (ואולי יש לזה קשר לכך שרות היא המתעדת...) – דפנה ויואל לא זכו לרחמים והנה קליפ שלהם בשלבי ההקלטה המוקדמים.

הקליפ הבא מתעד אירוע נדיר שלדעתנו אין לו תקדים. הכליזמרים (רשומה עליהם בקרוב) מקליטים בתוך האולפן, ודפנה מזמינה את ליאו לרקוד. ליאו, כמו שאולי הבנתם, לא מופרע כמונו, אבל לאחר היסוס קל ליאו מסכים! אני חוזרת, ליאו מסכים ומתחיל לרקוד בסגנון רוסי, לכבוד הכליזמרים הרוסים/אוקראינים שלנו. אבל בסופו של דבר הוואלס כובש גם אותו.

מומלץ לנסות בבית.

ילדי נאוה תהילה שרים

כל מי שכף רגלה דרכה בקהילה יודעת שהילדים שלנו אימצו את "אשר לו הים" והפכו אותו לשלהם. הם גם משמשים כחזנים/חזניות בכל פעם שאנחנו שרים את הפסוק הזה מתוך "לכו נרננה" וכלנו נמסים, כמובן. לכן החלטנו לשמור על הרוח הילדית הזו ועיבדנו את השיר כאילו הוא מושר בידי נשים וילדים על חוף הים, אולי בקריביים...
אז באחר צהריים אביבי התלקטה אצלנו חבורת ילדים וילדות, כולם מבאי התפילה, וזימרו איתנו להנאת כולנו - כולל עמליה, אביגיל ואיתמר בני החמש ששמחו להצטרף אלינו בשביל הכיף אבל לא היו מוכנים עדיין לאתגר ההקלטות...

והנה ילדי נאוה תהילה באולפן ההקלטות עם דפנה: אוריאל גן-סינקלייר, מירה סייקס, אביטל קגן ואביטל מאיר

כל הקלטת הילדים מהחל ועד כלה ארכה שעה אחת!! אנחנו מודיעים בענווה שההקלטות של המבוגרים לוקחות הרבה יותר זמן!! בקליפ הזה זכריה והילדים מקשיבים לאחד הטרקים. אני חשבתי לתומי שהם פשוט רוקדים להנאתם אבל אביטל האירה את עיני והסבירה לי שהם מקשיבים לזיופים שבהקלטה ומצביעים אחד על השני "אתה זייפת" "את זייפת"...

וזה פשוט טרק בכיף, אחרי שסיימנו את ההקלטות נכנסה דפנה לאולפן ושרה עם הילדים יחד. הילדים זכו לפיצה והצטערו שזה נגמר כל כך מהר.

יש לי דודי אבל אין לי כלה

מתוך ההווי בסטודיו מתגלים לפעמים גם רגעים של תובנה. בקליפ הזה רות נמצאת בין הקלטות של הקולות שלה ל"לכה דודי". זכריה נמצא איתה בתוך האולפן כדי להדריך אותה, ליאו הטכנאי הלך לאנשהו מקום, ודפנה ניצלה את ההפוגה וחמקה עם המצלמה אל תוך האולפן כדי לראיין את האמנים המותשים. עד שלא צפינו בוידאו לא שמנו לב שבמשפט מבודח אחד זכריה סיכם עבורנו מה זאת אומרת להיות נזיר...

עוּד ונֵיי, גלעד וטירן, וחלום המדבר שהתגשם

אחד החלומות המוקדמים ביותר שלנו היה חלום שכלל את "ארבעים שנה", עו­ּד וניי. זמן רב לפני שמצאנו את זכריה התחלנו להתאמן לקראת הפקת דיסק בעצמנו (הוי, כמה תמימים היינו). במשך כמה שבועות שקענו אל תוך "ארבעים שנה" ונדדנו במדבר, חווינו את הבדידות ואת הייאוש של הנדודים ושמענו, מתוך הרוח, צלילים של ניי. יואל אפילו שר לנו אותם, הניי מופיע מרחוק ואיתו עוד, ובני ישראל, עייפים, מופיעים אחריהם בענן של חול. אוי, והם לא ידעו דרכי...

אבל היום החלום הזה התגשם.

כשטירן מנגן בניי, הנפש נשפכת מרוב געגועים. החליל מלטף, מתרפק, מתחנן...

הניי עונה ליואל ב"כי אתה ה' עליון"

גם בתוך טירן (בובליל), כמו קובי הגואל, התגלה ילד של בית כנסת, אביו, שבקרוב ימלאו לו שמונים הוא חזן ופייטן עד היום וטירן גדל במסורת של שירה ופיוט תוניסאיים ועל ברכי המוזיקה הערבית. טירן מספר שאבא שלו עבד כל השנים כגזרן נעליים במפעל של קיבוץ כדי לפרנס את ששת ילדיו. אבא של גלעד מופתע מכך שהוא יכול להעיז להתפרנס ממוזיקה - הוא מאוד רצה אבל לא יכול היה להרשות לעצמו. בקליפ הזה תשמעו חוויות ילדות של טירן (שנקרא על שם סבתא שלו, חשבו שהוא יהיה בת)

גלעד חזן, נגן העוד שלנו, הוא חסיד ברסלב מתחזק עם כיפה גדולה וציצית עם תכלת. במכונית הזעירה שלו שוכנים זה בצד זה עוד, קנון, כסאות בטיחות לשני הילדים וליקוטי מוהר"ן (ואל תפספסו את הסטיקר על ארגז העוּד).

גלעד מנגן בעוד בהתמסרות ובמתיקות כאילו הוא מנגן שיר ערש לתינוק שלו ישי. גלעד ויואל הם חברים ללימודים במרכז למוזיקה מן המזרח במוסררה. האמת, אחים.

כאן גלעד מציע לנו אילתורים לארבעים שנה

גלעד סחף אותנו בהפסקה לשיחה על גור האריות של אש שפרץ מקודש הקודשים בזמן החורבן ועל טיבם של יצר ויצירה, טוב ורע והתגברות כארי לעבודת הבורא.

שני השירים שעיבדנו לעוד וניי הם, שלא במפתיע, של יואל, הכוון המזרחי שלנו. לפי עצתו של קובי הזמנו את שניהם לנגן יחד כדי שיהיה ביניהם קשר וטעם של נגינה חיה. לראשונה השתמשנו באולפן בהקלטה בשני חדרים נפרדים, כשהנגנים שומרים על קשר עין דרך הזכוכית ועל קשר אוזן דרך האוזניות. כך כל כלי מוקלט על ערוץ משלו וניתן לערוך ולתקן אותו בנפרד.

ליאו נוסע למקסיקו ואחיו אייב דורון חוטף אותנו לאירלנד

שני האחים לבית דורון

ליאו - בעל האולפן והטכנאי שלנו כל הזמן מפתיע אותנו בשלווה שלו. חיי האולפן מלאים מתחים - נגנים מאחרים, הקלטות לא מצליחות וצריך לחזור עליהם שוב ושוב, חילוקי דעות בינינו... איך הוא מצליח להישאר כל הזמן עם חיוך? ובכל זאת, מסתבר שגם ליאו לפעמים צריך הפסקה ויום אחד ליאו קם ונסע לבקר את המשפחה במקסיקו. זה קרה בדיוק כשחיפשנו נגן כלי הקשה לשני שירים: הרגיי האהוב שלנו ו"אשר לו הים" - שיר הילדים בסגנון עדות הים הקריבי. כמה ימים לפני הנסיעה גילינו שאחיו של ליאו הוא נגן כלי ההקשה הידוע אייב דורון וחשבנו שיכול להיות נחמד לנסות ולפגוש אותו כדי לראות אם הוא מתאים למה שחיפשנו. אבל ליאו נסע לחו"ל ולמרות שאייב מופיע בעשרות אתרי אינטרנט, מיי ספייס, יו- טיוב, יו ניים איט... מספר טלפון לא מצאנו. בסופו של דבר איתרנו את האח הנעלם (לפחות מבחינתנו) שפשוט עסוק בימים אלו בהקמת בית ספר לכלי הקשה. פגשנו אותו ונזכרנו בעצם שעיקר פירסומו הוא כמתופף של מוזיקה אירית. אחרי שגמרנו לחזור על שני השירים שלפי התוכנית ביקשנו מאייב שינגן בבורן להנאתנו. קיבלנו שיעור קצר - תיראו איזה יופי -

כמובן שלא יכולנו להתאפק וביקשנו מאייב שיוסיף בורן לניגון ה"אירי" שלנו - "שמעה ותשמח ציון". כמו שזכריה ישמח להסביר לכל מי שירצה להקשיב הניגון הזה הוא לא ממש אירי משום שלא כך כתובים סולמות איריים מסורתיים- אבל אנחנו הצקנו לזכריה, שהיה בעברו נגן של מוזיקה אירית ודרשנו במפגיע סולו כינור אירי. לאחר התנצחויות הוא נכנע וכתב וגם מבצע סולו מדהים.

כאן אייב מנגן רגיל על גבי הסולו המוקלט של הכינור (וזכריה לא מרוצה).

זכריה ביקש מאייב שינגן בבורן כמו שמנגנים באופן מסורתי - נגינה הרבה יותר פראית ו"אינדיאנית" מהנגינה המודרנית בבורן. וכאן הושגה הבנה - אייב מנגן בבורן OLD STYLE

וזכריה מבסוט...

אלון פנר - בס

השילוב של הקלטות באולפן ונקיונות פסח לא משאיר יותר מידי זמן לכתיבת בלוגים אבל פטור בלא כלום אי אפשר. השלב הבא בהקלטות מרובדות הוא הבס. כמו שזכריה אמר הבס הוא כמו אבא רחום שמחבק את הניגונים ותומך בהם. לא כל אחד מצליך לשמוע את הקולות הנמוכים האלו וברוב המקרים מנמיכים אותם בבלאנס הסופי עד שכמעט אי אפשר לשמוע אותם - אבל הבס הוא השורשים! בכל הניגונים למעט "עמודי הענן" השתמשנו בבס - והנגן שמצאנו, אלון פנר, מציאה כשרה בעליל.

כדי לתת לכם מטעמו של הבס - הנה "ארבעים שנה" בבס בלבד- בלי קולות או גיטרה.

כמה דברים שלמדנו על אלון:
המשפחה שלו חילונית גמורה עוד מתקופת ההשכלה
הוא בחיים שלו לא היה בקבלת שבת - ולא שמע על לכה דודי
את "שלום עליכם" הוא דווקא מכיר - אבל לא מהבית
הוא מתחתן בקיץ (מזל טוב) בחופה וקידושין כדת וכדין
הוא השתתף איתנו ברצון ובכוונה גמורה במעגל התפילה שבו אנו פותחים כל סשן
הוא הבסיסט החדש של "חם ומחמם"

ואולי המגניב מכולם (ומתחרה עם סיפורי בית הכנסת של קובי)
במשך שבע השנים האחרונות בנה אלון קריירה של נגן מקצועי- נגן אולפן, חתונות, בר מצוות, להקות. אבל החיים העמוסים של מוזיקאי עייפו אותו. נמאס לו לא להיות בבית חמישה ערבים בשבוע.
אז כדי להקל על עצמו הוא החליט לשנות כיוון והלך ללמוד משהו חדש

רפואה!!!

די נגנבנו - הישר מהאולפן אלון נסע לבחינה בבית הספר לרפואה. אם הוא ימשיך היות מרוכז ורגוע ככה גם בעתיד אנחנו חושבים שיצא ממנו רופא מצוין.

בקליפ הזה יואל מספק קולות של עוד




וכאן אפשר לשמוע את הבס בלכה דודי של יואל

שיוויתי

השיוויתי היא יצירת אמנות יהודית המבוססת על הפסוק מתהלים: "שִויתי י‑ה‑ו‑ה לנגדי תמיד" (שם ט"ז, ח') ומהווה כלי מדיטטבי להתבוננות ולהנכחה אלוהית. האולפן הוא מקום שבו דברים צריכים להתבצע – לא מקום שבדרך כלל מיועד לתפילה. ואנחנו רצינו להכניס את התפילה אל תוך האולפן ותמיד להזכיר לעצמנו שאנחנו שרים לאלוהים – לא למיקרופון, לא לטכנאי ולא למפיק. אז הבאנו לאופן שיוויתי שייצר הרבי זלמן שחטר – שלומי, הסבא הרוחני של רבים מאיתנו. זו שיוויתי שבה שם י-ה-ו-ה- מופיע מלמעלה למטה – מקביל לגוף אנושי – רגליים, עמוד השדרה, ידיים וראש.

בקבלה מקבילים את אותיות שם ה' לחלוקה הארכיטיפית – אבא, אמא בן ובת. היוד העליונה היא חכמה – אבא, ההא העליונה היא בינה – אמא. הואו היא הקדוש ברוך הוא וההא התחתונה שכינה. מדהים איך שלא שמנו לב עד אתמול שאנחנו משקפים באופן מטפורי את ארבעת הפרצופים האלה. האב זכריה מייצג את חכמה, הוא ראש הפרוייקט והמחשבה שמאחוריו. הרב רות את בינה, אמא – היא זו שמתרגמת ומתווכת בין אבא ובין הילדים, היא זו שדואגת שכולם יאכלו, וינוחו ויתאמנו וידעו מה תפקידם, ומפשרת ומגשרת ומיילדת את הפרויקט. יואל ודפנה, האמנים הצעירים, משקפים את הקדוש ברוך הוא והשכינה. הם מבטאים את עצמם בתוך העשייה - ביצירתיות, בכתיבת הלחנים בשירה ובנגינה. אגב, בלא תכנון מראש, לאחר שבחרנו את השירים לדיסק גילינו איזון מושלם בין הקב"ה והשכינה – שמונה שירים של דפנה ושמונה של יואל!

אתמול החלטנו לקבל על עצמנו במודע ובחיוך את התפקידים האלה וצבענו את השיוויתי יחד- כל אחד ואחת את האות שלו או שלה – ואת הרקע יחד.

והנה השיוויתי במקום כבודה באולפן

כלי הקשה - קובי הגואל

קובי הוא קוסם של כלי הקשה אתניים בגוון מזרחי. הוא גם אחד המורים של יואל. מוזיקאי מקצועי ויצירתי עם ראש אחלה שמנגן על המון כלים שונים ומשונים. השמעתם מעודכם על זאר? על ריק? על קנג'ירה? ניסינו כל מיני תופים וכלי הקשה שונים כדי למצוא מה מתאים לכל שיר. גילינו לתוף הכי קטן (הקנג'ירה) הצליל הכי רחב...
בהרבה שירים קובי הקליט כמה טרקים בכלים שונים ואנחנו נשלב אותם יחד לקבלת מרקם עשיר יותר. בשירים המהירים יותר נראה כאילו יש לו עשרים אצבעות.

ועוד אחת

בוידאו הזה קובי מתארגן ל"לכה דודי" של יואל ומזמר אותו לעצמו (בעוד אנחנו נמצאים מעבר למחיצת הזכוכית) מן הזכרון בגירסה מקורית משלו. מה שמייד עורר את חשדנו שמדובר בילד שגדל בסביבת תפילה. התחקיר שלנו העלה כמה וכמה ממצאים מפתיעים על קובי ועל חוויות ילדותו בבית הכנסת הסלוניקאי (לא היה לו מושג שצילמנו בוידאו).

הרבה פעמים מקליטים כמה טייקים עד שמבסוטים מן התוצאה הסופית. אבל לא התפלאנו שההקלטה של "שלום עליכם", עם כל המלאכים שהביאה עמה, הייתה פשוט מדהימה בטייק אחד.


לא כל הרגעים בסטודיו קלים וכייפים. יש גם מתח. זה אתגר לא פשוט. אבל כמובן תמונות יש רק מן הרגעים הטובים (ומעט מאוד של רות, הצלמת)

וגם לזכריה יש רגע של נחת (צולם בזמן הקלטה)

מה זה "גייד"

ה"גייד" הוא כמו חוט מכליב, או שרטוט בעפרון, שפורמים או מוחקים אחר כך. מדובר בהקלטה ראשונית באיכות לא מדויקת לפי התוכנית ששירטטנו מראש, כדי שלמתופף, לבסיסט ולשאר כלי הנגינה תהיה הדרכה באוזניות.

בשלב הראשון הקלטנו את יואל מנגן את האקורדים הבסיסיים של כל השירים.

בשלב השני הקלטנו שירה פשוטה על גבי האקורדים. את הוידאו הקצרצר הזה צילמתי מתוך החדר של הטכנאי- זכוכית כפולה מפרידה בינו לבין האולפן ספון העץ (טוב לאקוסטיקה). רואים את דפנה שרה "שמעה", את יואל מעודד ומראה לה את מקומה בתוכנית (באמצעות "יד" של קריאת התורה...) ואת זכריה משתקף בזכוכית ומנצח - ונדמה לי שהוא גם שר איתה.

וזו שורה מ"הוד והדר" והפעם אני משתקפת בזגוגית (וכך אתם יודעים שזה לילה...).

נכנסים לאולפן

מטרת הבלוג הזה לשתף אתכם/ן, חברי הקהילה, בתהליך הפקת הדיסק של המוזיקה שלנו לקבלת שבת. השבוע נכנסנו לאולפן ושלחנו לכולכם מכתב לגיוס כספים, אבל תהליך ההפקה הוא קצת כמו הריון, סמוי מן העין, ואני רוצה מאוד שתרגישו כחלק מן הפרוייקט - וזו מטרתו של הבלוג הזה. אל תצפו לתובנות מעמיקות - הבלוג הזה ידווח בזמן אמת (פחות או יותר) על מה שקורה מאחרי הקלעים של הפקת הדיסק של נאוה תהילה !!

קצת היסטוריה (נעמיד פנים שהתחלנו לפרסם את הבלוג לפני כמה חודשים.)
התחלנו להתכנס לתפילות בערב שבת פרשת שירה תשס"ה. רצינו ליצור מרחב שבו תפילה היא מרגשת, רלוונטית ומחוברת לשכינה ולדרמה המקסימה של קבלת שבת. את השם "נאוה תהילה" אימצנו במשך הזמן. החזון שלי היה ליצור מקום שבו נוכל להתנסות בדרכים שונות של תפילה, בלי להרגיש מחוייבים למטבע מסויים, אבל תוך כדי הבנה עמוקה והתחברות לזרימה של מהלך קבלת השבת המסורתית.
במשך הזמן חברו אל הרב רות גן קגן, מייסדת הקהילה, כמה מוזיקאים וקבלות השבת שלנו התחילו לקבל דגש של מוזיקה. ואז התחילו להגיע הניגונים. בשנתיים האחרונות אנחנו מלחינים המון ניגונים לקבלת שבת, וכל מפגש שלנו שונה ומפתיע. הניגונים תמיד מצטרפים למסע רוחני שמשתנה משבת לשבת לפי פרשת השבוע, או זמני השנה.
בשנתיים האחרונות התגבש אצלנו צוות מוביל של בעלי תפילה, ויחד עם הרב רות מובילים את התפילות דפנה רוזנברג ויואל סייקס.
אם גלשתם אל הבלוג הזה במקרה תוכלו לבקר באתר של נאוה תהילה כדי לקרוא על מה שקורה בקהילה.

במשך הזמן פניתם אלינו כל הזמן בשאלה אם המנגינות שלנו קיימות בדיסק. גם מבקרים מחו"ל התחילו לשאת את הניגונים שלנו לקהילות שלהם ומיילים מגיעים אלינו לעיתים תכופות בשאלה איפה אפשר להשיג את המוזיקה. התחלנו להיפגש באופן קבוע לחזרות כדי להתחיל ולהתבשל ברעיון. היה כיף להיפגש ולנגן אבל לאחר חודשים מספר הבנו שאין לנו מספיק יכולת מקצועית כדי להפיק דיסק. זנחנו את הרעיון והמשכנו לכתוב מוזיקה חדשה...

באמצע טבת (סוף דצמבר) התחלנו להרגיש שוב את הדחיפה להקליט דיסק. הפעם היא לא הגיעה רק מאנשים בקהילה אלא, כך הרגשנו, מהשם יתברך. "נו" הוא אמר בלב שלנו. "עד מתי תחכו?" ישבנו והתפללנו. "אנחנו לא מסוגלים להרים את הפרויקט הזה לבד" אמרנו, "אנחנו צריכים מפיק מוזיקלי", אבל לא סתם אחד, יש לנו שלוש בקשות: האחת, שהמפיק יהיה מישהו שמחובר רוחנית למה שאנחנו עושים, השנייה, שיהיה מקצועי (די בשלושה מתחילים לפרויקט אחד), והשלישית – שיהיה לנו נעים לעבוד ביחד כדי שנוכל לשמור על האווירה הטובה של החזרות שלנו... הקדוש ברוך הוא שמע לתפילתנו ועוד באותו הערב קיבלה הרב רות טלפון מהאב זכריה, אחד המתפללים הקבועים שלנו וכומר מקהילת בני האושר, הקבוצה הקתולית שהייתה עימנו מתחילת דרכנו. קבוצת בני האושר (הביאטיטיודז) שהמנזר שלנו נמצא באמאוס ליד לטרון היא קהילה קתולית בין -לאומית ששמה דגש על השורשים היהודים של הנצרות. בכל המרכזים שלהם בעולם הם חוגגים את השבת ומתפללים קבלת שבת, שרים ורוקדים ניגונים יהודיים. האב זכריה התקשר לספר לי שיש ביקוש בקהילה הבינלאומית שלהם לניגונים חדשים לכבוד שבת, "האם יש אפשרות שיוכלו לעשות משהו עם המוזיקה של נאוה תהילה???"

אתם יכולים לתאר לעצמכם את הצחוק שפרץ מפינו.

במהרה למדנו שהאב זכריה, שכבר מזמן מגיע בקביעות לתפילות שלנו עם כינורו היה בעברו נגן של מוזיקה אירית. באמתחתו דיסקים למכביר, הוא מנגן כינור, גיטרה ומנדולינה, והוא מעבד מוזיקלי ומנצח מקהלות. וכך זכינו בכל מה שביקשנו בתפילתנו ועוד למעלה מזה, משום שכמונו גם האב זכריה עובד בהתנדבות.

בוידאו הזה זכריה הצטרף לראשונה לחזרות שלנו, אתם יכולים לראות אותו רושם הערות ל"לכה דודי"- עד שכבר לא יכול היה להתאפק והוציא את הכינור...

מינואר התחלנו להיפגש כשלוש פעמים בשבוע כדי לעבד את הניגונים. חווית האזנה לדיסק שונה מחוויה של תפילה בקהילה – מלאכת העיבוד ארוכה וקשה - הרבה יותר נעים לשבת ולנגן בכיף. את העיבוד עשינו ביחד, כשאנחנו מתפללים בתחילת ובסיום כל פגישה, זו באמת עבודת השם שלנו. והייתה הרבה עבודה!!

במחצית אדר א' נסענו למנזר של זכריה באמאוס לשלושה ימים של ריטריט ועבודה מרוכזת כדי לסיים את כל העיבודים. המנזר מצוי בשטחו של פרק קנדה והיה פשוט מקסים לשבת שם בינות לפרחי הבר.

שם סיימנו את עיקר העיבודים וזכינו לראות את זכריה בגלימת "שמע ישראל" שלו.

שם,בג'אם של חצות הלילה נולד גם בלוז אדר שלנו...

וכל זה כדי להגיע ליום הגדול- לאולפן.

האולפן שלנו נקרא "סטודיו 1" והוא ממוקם באזור המוסכים בתלפיות. בעל האולפן וטכנאי ההקלטה הוא ליאו הרגוע - כאן בפעולה.

בתוך האולפן אנחנו מציבים בכל פעם "שיויתי", כדי שנזכור למי אנחנו שרים.

אחרי שתכננו כל ניגון לפרטי פרטיו אנחנו נקליט אותו בשכבות, כמו שקפים זה על זה. בשלב הראשון מקליטים גרסה בסיסית של האקורדים והשירה למדריך הנקרא "גייד" בעגה המקצועית. על הגייד הזה יוקלטו כל שאר השכבות.